1.מה חסר בליגה? תשאלו את האשך אם אתם לא מאמינים לי: "FUN". זה מה שחסר!

חשבתי הרבה לפני שהכנסתי את הכותרת למעורב. הרי אני לא מעוניין לירות לעצמי בכף הרגל. אם ה-NBA איבד הרבה מהטעם של פעם, זה פוגע ישירות באתר. אם ה-NBA איבד הרבה צבע, זה משפיע על טיב האתר.

אולי זה דבר זמני; אולי הרגשתי לא נכונה; ואולי זה מה שקורה בעולמינו: הטכנולוגיה והקידמה מוציאה את הטעם וההתרגשות מדברים שקורים. המדורה כבר לא מה שהיתה פעם; אין יותר קטיפת כלניות, רקפות, ונרקיסים על הר הכרמל; אבטיח כבר לא טועם כבר פעם, וזוג אופניים חדשות לילד כבר לא עובר בשכונה כחדשה עסיסית.

אז אולי זה גם מה שקורה ב-NBA. ייתכן שאחרי לארי ומג'יק, אייברסון ומייקל, ראינו למעשה הכל. מאומה לא חדש, ובעשור האחרון לא היה אף מבצע כדורסל שלא ראינו קודם.

מין "מה עוד חדש, חבר?"

אולי גם הטכנולוגיה והקידמה מורידים את הצורך באנשים בעלי כריזמה, מ'טיפוסים', ומחידודי לשון. אין יותר 'גיבורים'. אין יותר 'אגדות'. הכל מדוד והכל רשום. הכל נמצא בסלולרי, קומראד. שום דבר לא מצחיק יותר. גם 'יריבות' היא כבר לא מה שהיתה פעם.

הייתכן שהעולם נעשה, פשוט, יותר משעמם, וה-NBA הוא חלק מהעולם? או…דוק…היכול להיות שהיום אתה כזה קשיש מסכן החושב שראה כבר הכל, ושום דבר כבר לא מלהיב אותך?

היי, כל האפשרויות האלה קיימות, אם כי רק לפני כמה שנים, כשאני כבר בן 75 או משהו כזה, כמעט יצאתי מדעתי עם השלשה של אלן ריי. אז אולי זה לא רק הגיל. אולי באמת ה-NBA יותר משעממת מפעם? תחרות היא כבר לא תחרות ויריבות היא כבר לא יריבות של פעם?

אף פעם לא היו יריבים גדולים יותר מלארי בירד ומג'יק ג'ונסון. הם שיחקו אחד נגד השני בגמר המכללות (מג'יק, עם מישיגן סטייט, ניצח את לארי – עם אינדיאנה סטייט). הם באותו גובה. שחור נגד לבן. שניהם הופיעו בשער ספורט אילוסטרייטד כשחקני תיכון. שניהם היו ידועים כשני שחקני דורם הגדולים ביותר.

אבל עם כל היריבות ביניהם, תמיד שררה ביניהם מין חביבות. מין חיננות שבמערכה. היתה מין ילדותיות במבע פניהם, והיה ברור שישנה סימפטיה ביניהם. זה לא היה במילים, אבל כשהם שיחקו אחד נגד השני לא הרגשת כל "רוע". היה כבוד הדדי, והיתה מין ידידות כמוסה שאיש לא דיבר עליה, והעובדה היא שבסופו של דבר, באמצע שנות ה-80 כשהמאבק בין הסלטיקס והלייקרס היה בעיצומו, השניים הפכו לחברים ממש שניפגשו בקיץ בפרנץ'-ליק, ביתו של לארי בקאונטרי, ליומיים של בירה ו-SHOOTING THE BREEZE.

פעם כתב מישהו שלראות משחק בין לארי למג'יק זה תענוג גדול מסקס.

השניים מראים את ההבדל בין פעם והיום. המשחק עצמו היה חם ורציני, ולעתים אפילו פיזי ברמה שהיום היה מוציא את הזיברות מדעתם. הם היו שורקים כל כך הרבה עד שלא היתה נשארת טיפת אוויר בריאותם. הנשיפות היו מהירות ועוצמתיות הרבה יותר מהנשימות.

אבל לא היה אז הרוע שנראה היום בין שחקנים וקבוצות. תמיד היו בדיחות המצורפות לגסות המשחק, וכמעט אף פעם לא הרגשתי 'שנאה'.

היום כשהלייקרס משחקת נגד הקליפרס, או הבאקס נגד הסלטיקס אני לא מרגיש כל נועם, סימפטיה, או חמימות. הכל אקסטרה רציני. קוואי לינארד לא חייך פעם אחת מאז זכה באליפות עם טורונטו. מונטרזל הראל לא חייך מאז סוזן נתנה לו נשיקה על הלחי בכיתה ד'. אין כל שמחה, שעשוע, או בידור בליגה הזאת. כולם חורקים, דורסים, מכניעים, מקרצפים – גם אז עשו את הכל אבל עם חיוך.

אתם יודעים מי הפך לשחקן הכי חביב שלי והשחקן שאני אוהד ומתחיל להעריץ ממש?

לא תאמינו אבל זה איזה צעיר מסלובניה בשם לוקה דונציץ'.

למה? כי הוא מחייך. הוא נהנה. הוא לא מרגיש שכל משחק הוא מלחמה נגד קבוצה של שטנים, והמנצח יישאר השריד האחרון בעולם.

בדיחות? הלצות? בדיחותא? עליזות? מי שמחפש זאת מוטב שיילך ל-VILLAGE לחזות ב-SATURDAY NIGHT LIFE. ה-NBA וכל קבוצותיו הפך לארגון כעוס, עצוב, מדוכדך, וזועף. אני לא מתבדח אתכם כשאני כותב שכל הכיף שהיה פעם נעלם ואיננו. לפעמים לא בא לי להסתכל על משחקים בגלל השעמום. אפילו השופטים של היום הפכו למין רובוטים נוגים וקודרים. פעם שופטים היה משוחחים עם שחקנים, מחייכים איתם, שורקים פאול עם עסיסיות ומיץ. היום הכל נראה קודר ועצוב – לפעמים אפילו מייסר עד שבאה שריקת הסיום.

ומתי לאחרונה שמעת איזה משפט עסיסי משחקן? לא זכור לי משפט אחד מכל העשור הזה.

אגיד לכם עוד דבר: בשנות ה-70 וה-80, אפילו שהלכו מכות וזרקו כמה אגרופים (שכמעט תמיד החמיצו…זוכרים את 'הקרב' בין ד"ר ג'יי ולארי בירד? עשו לי טובה. זה קרב אגרופים זה?) זה נראה מין חינני כזה. איך אומר זאת? ביל למבייר ומוזס מלון מתחילים לשלוח ידיים? זה אולי זרק אותם מהפארקט אבל לי זה אף פעם לא נראה 'רע' במיוחד.

רק כמה דוגמאות של משפטים מהעבר שאני זוכר:

לארי בירד:

• As far as playing, I didn't care who guarded me – red, yellow, black. I just didn't want a white guy guarding me, because it's disrespect to my game.
• I really don't like talking about money. All I can say is that the Good Lord must have wanted me to have it.
• You know, when I played, you had men and Kevin McHale and some other players throughout the league. I think it's good for a fanbase because as we all know, the majority of the fans are white America. And if you just had a couple of white guys in there, you might get them a little excited.
  

צ'ארלס בארקלי:

על קני סמית': Hakeem could never kick your ass cause you were too close kissing his.

(על זה שאומרים שכל הברת'רס וכל האסיינים דומים):

They say it about brothers, but I can guarantee everyone in Finland looks alike.

I've been rich and poor. Being rich is better.

(To Billy Crystal, the only "famous" Clipper" fan) How did you not become a Laker fan like all of the other phony celebrities?

פול פירס: "Toronto, to me, is a clean New York."

כריס מאלין על איך זה שהוא ומיץ' ריצ'מונד כאלה חברים טובים: We're both assholes."

המשפט היחיד הזכור לי מהעשור האחרון הוא של לברון, שכריס בוש אמר לו שהוא – ג'יימס – מתחיל להקריח: You can't have everything!

מג'יק ולארי? אפילו כשדחפו והכניסו זרועות, לא היה כל רוע במשחקם.

*

החיבוק הזה הוא לא FAKE. הם ממש, אבל ממש העריכו, כיבדו, ולבסוף אפילו חיבבו אחד את השני כחברים אמיתיים!

מג'יק ולארי – צחוק בריא ואמיתי כשמג'יק מחביא מתחת לג'קט גופייה של הסלטיקס…

יריבים – כמו שיר5יבים צריכים להיות – אבל מכבדים אחד את השני כשני השחקנים הטובים בעולם.

*******

מי שהתחיל במלחמה הקרה בין הלייקרס והקליפרס היה רוב פלינקה שכבר ביום המדיה הראשון הודיע שהמלחמה בין הלייקרס והקליפרס היא לא סתם על מקום ראשון במערב, אלא מלחמה על השליטה בסטייפלס סנטר; על השליטה בעיר.

סטיב בלמר, בעל הקליפרס, הודיע שהיריב הגדול והשנוא ביותר של קבוצתו "משחק כדורסל ומשתמש באותן מקלחות כמו הקבוצה שלי, ואני כבר בקשתי EXTRA CLEANING אחרי שהלייקרס מתקלחים ומתלבשים שם". לברון ג'יימס אמר ש"המלחמה הראשונה שלנו היא על השליטה בסטייפלס סנטר".

השחקנים הורסים את עצמם. לא עדיף לשחק בכל היכולת והכוח, אבל לעשות זאת עם קצת FUN, חן, ושובבות? במקום "חיננות" יש ביניהן 'TAMPERING', וזה דווקא החל עם מג'יק עצמו. אבל כמו שהמורה שלי קווינט לימד אותנו, "צריך שניים לריקוד הטנגו". למג'יק אין עם מי לצחוק, אז למה לא TAMPERING? העיקר להכניס קצת פילפל ליריבות.

במקום שיילחמו אחת בשנייה בכיף, כולם דואגים ללוד מנג'מנט.

תגידו לי, למה שקוואי לינארד ופול ג'ורג' לא יכנו את עצמם "הצמד מס' 1 בעיר", ואז לברון ו-AD יצחקו להם בפרצוף עם משהו בסגנון "אז בואו נראה לאיזה צמד יש 'טוטאל' גבוה יותר במשחק בינינו'??? מה? היום שידברו ככה? הם יגיבו בוודאי – "אלוהים ישמור. זה יותר מדי ילדותי ואווילי. זה טפשי לדבר ככה, ומתאים רק למפגרים".

היו זמנים ששחקנים לא התביישו לדבר ככה וזה רק הגביר את הכיף. רג'י מילר…גארי פייטון…רון ארטסט…פול פירס…לא חסרות דוגמאות. לברון יכול בקלות ללחוש לכתב באל איי טיימס ש-"לידיעתך PG אף פעם לא הצליח לנצח אותי בפלייאוף". או AD יכול ללגלג על קוואי לינארד "כמה הטרייד שלו ללייקרס עלה ללייקרס יותר מהטרייד של לינארד לקליפרס." אבל הם לא יעיזו. פעם זה היה מקובל וכיפי. היום זה לא 'פוליטיקלי קורקט'.

בכדורסל של היום בחיים לא תשמע ליגלוגים כאלה. הכל הפך לכל כך עצוב ורציני.

במקום שייצרו תחרות אמיתית ובריאה בין השתיים, הלייקרס והקליפרס ייצרו "שליטה בעיר". יצרו שנאה. אף שחקן לא מדבר עם שחקן מהקבוצה היריבה. זאת לא יריבות שהם יצרו. זאת שנאה.

אין בריחה מההאמת: A Western Championship is a zero-sum game . הלייקרס והקליפרס יצרו מצב שבמקום הכיף שהיה אז כשהלייקרס שיחקו נגד הסלטיקס וידעת שאחת תנצח ושנייה תפסיד, ובשנה הבאה זה יהיה ההיפך, הקליפרס והלייקרס יצרו מצב שמשחק גמר המערב ביניהם הוא סוף העולם.

מי יכול ליהנות ממשחק כזה?

2. אני מסתכל על הארדן ולא מאמין למראה עיני!

44 נקודות בקלות כזאת. הכל בSTEP-BACK קליל. ועוד נגד מי? נגד פילדלפיה, גאוות המזרח.

לא היה כדבר הזה בתולדות הכדורסל, פריוד!

3. ג'לן רוז מציע לפליקנס 'RED SHIRTING' על זאיון ויליאמסון. רעיון כלל לא רע!

 

4. כולם אוהבים את לוקה

5. בעצם, רוצים צחוקים ב-NBA? מדי פעם קופץ אחד, ללא כוונה…

זה סיפור אמיתי לחלוטין, ולכן הוא יותר מצחיק מאשר הוא אמור להיות.

אז ככה: אנס קנטר הוא לא בדיוק דינמו הגנתי, אבל משחקו האחרון גילה לא סתם דינמו הגנתי אלא סופר-סטאר הגנתי. למעשה הוא נתן כזאת הצגה גדולה של הגנה שה-NBA לא האמינה שזה ייתכן וציוותה מיד בדיקת DRUGS.

אחרי שהוא סיים עם 13 נקודות, 14 ריבאונדים, ו-6 חסימות בנצחון הסלטיקס נגד ההורנטס, המספרים עוררו חשד במשרדי ה-NBA שציוו: "TESTING!"

כשהוא עדיין בחדר ההלבשה הוא שולח את הטוויט הזה:

Got 6 blocks for the first time in my career and now about to get Drug tested 😅

Thanks @NBA 🤦🏻‍♂️

— Enes Kanter (@EnesKanter) January 2, 2020

6. היי, מדברים על אנדרה איגודלה חוזר לווריורס

כל כך הרבה דובר על מה יהיה ומה יקרה עם אנדרה איגודלה.

יש סכוי שמאומה לא יקרה איתו עד הקיץ, ובקיץ הוא יחזור לקבוצתו, הגולדן סטייט ווריורס. אנטוני סלאטר מהאתלטיק (https://theathletic.com/1491167/2020/01/01/the-10-most-important-warriors-storylines-to-follow-in-2020-trade-options-health-questions-and-more מדווח שגם איגודלה וגם הווריורס מעוניינים שהאיחוד מחדש ייעשה. אנדרה עדיין גר היכן שגר בשנים האחרונות עם דירה יפהפיה המשקיפה על המפרץ, והוא קשור "קשר אמיץ", יעני, עם הקבוצה.

בן ה-35 הזה שהיה חלק חשוב ביותר בקבוצה שניצחה שלוש אליפויות חייב לחכות עד הקיץ בכל מקרה. למה?

כי – –

After trading him to the Memphis Grizzlies last offseason in a salary-saving move, the Warriors are barred from reacquiring him this season. Iguodala, meanwhile, has yet to play in a single game for Memphis and figures to be traded before the February deadline.

סטיב קר דיבר לאחרונה כמה כאבה הפרידה מאיגודלה, וכמה כולם רוצים שיחזור (https://theathletic.com/1491167/2020/01/01/the-10-most-important-warriors-storylines-to-follow-in-2020-trade-options-health-questions-and-more

7. "אני מתכנן כמה שינויים הכרחיים בפיסטונס"!

כשבעל הפיסטונס תום גורס אומר מילים אלה, אולי כדאי להקשיב.

אחרי ההפסד לקליפרס שהפיל את קבוצתו לרקורד של 23-12 הוא אמר ש"לא ייתכן שקבוצה שהיתה אחת החזקות במזרח ואפילו לקחה אליפות, ואפילו בעונה שעברה היתה 41-41 עם כניסה לפלייאוף (והפסד בסיבוב הראשון לבאקס, מ.ל) תגיע למצב בו אנחנו נמצאים כיום".

עובדה שהבעלים מחפשים כבר היום – וזה מתפרסם באתרים – קונה ל-Andre Drummond

"אנחנו חייבים לבנות את הקבוצה מחדש", הוא אמר.

#Pistons team owner Tom Gores says they will re-evaluate the direction before the trade deadline next month.

— Rod Beard (@detnewsRodBeard) January 3, 2020

מיד באה הצעה מדטרויט ספורטס פודקאסט:

Look, let's help him out.
Slip him a note.

Dear Mr. Gores,
Trade It All
Sound Like a Plan?#SLAP

— DetroitSportsPodcast (@DetroitPodcast) January 3, 2020

ועוד אחת:

pic.twitter.com/E1w6ktLqg5

— Joey Lawnicki (@J_Lawnicki) January 3, 2020

ואז הטוויט האחרון:

we were the only dummies willing to take on blakes deal

— quietstorm81 (@dcolombo81) January 3, 2020

8. נחשו את שם התינוק החדש של 'סוויט לו' ואשתו?

SYX!!!

Syx for the 6th man.

Congratulations to @TeamLou23 & his family!#ClipperNation • @LAClippers pic.twitter.com/7bHTgPI56e

— FOX Sports West (@FoxSportsWest) January 3, 2020

9. בימים שחסימה היתה חסימה! (נישלח באדיבות ד"ר רזי הופמן)

10. היום לפני 26 שנה: הקוורטרבק המצויין (הטוב ביותר?) שלא זכה מעולם בסופרבול!

ישנם רבים הטוענים שדן מרינו, הקוורטרבק של מיאמי דולפינס, היה הגדול מכולם, למרות שלא זכה בסופרבול. אולי, אבל לא לדעתי. כן או לא, היום לפני 26 שנים הוא ניצח את הפיטסבורג סטילרס 28-45 באליפות ה-AFC כשהוא משלים 21 מ-32 מסירות ל-421 יארדס ו-4 TD'S באחד ממשחקי הקוורטרבקים הטובים מכולם.